יש משהו מרגיע עבורי לדעת שאנגלה מרקל בסביבה
בנוכחות הלא מתיימרת שלה, האפרורית משהו, נטולת האגו, היא בדיוק המנהיגה שאני מחפשת.
לפעמים אני מדמיינת אותי יושבת לקפה עם אנגלה.
אנחנו יושבות במרפסת הדירה שלה בברלין על כסאות חומים עם משענת קשיחה, שתי כוסות קפה חזק ושתי עוגיות. בקטנה. לא ברור לי איך הצלחתי להגיע אליה אבל זה קרה, ואנחנו מדברות על החיים בכלל ועל שלה בפרט ובעיקר על להיות אשה בין גברים ומנהיגה כלכך משמעותית. עכשיו, כשהיא כבר לא קאנצלרית היא פנויה לפטפט. אני שואלת אותה "אז איך נראים החיים ביום שאחרי?" והיא בלאקוניות אומרת לי שמבחינת סדר היום הכל אותו הדבר, היא עדיין קמה בחמש וחצי בבוקר, עושה כמה מתיחות ומתפנה לטפל בדברים שעל שולחנה. "נכון", היא אומרת, "יש קצת פחות עומס אבל אני מוצאת משימות חדשות לטפל בהן. מבחינתי רק עברתי משרד, לא הורדתי אחריות".
ואז אני שואלת אותה אם היא מוכנה לספר לי איך היא הגיעה להיות מנהיגה. והיא עונה לי כמו שנשים רבות אחרות עונות, "אני? מנהיגה? אני לא מנהיגה, בסך הכל באתי לעשות את העבודה", ואני מעקמת פרצוף ואומרת לה, "אבל אנגלה, איך את יכולה להגיד את זה, היית 16 שנה בשלטון, היית השרה הכי צעירה, הקאנצלרית הראשונה, יש אומרים שהנהגת את האיחוד האירופי, הובלת את גרמניה להתמודדות עם משבר כלכלי ומשבר פליטים, הצפות, וקורונה. מנהיגים באו והלכו ואת זכית שוב ושוב בבחירות"... אבל אנגלה עושה תנועת ביטול ביד שמאל ואומרת: "תכף גם תגידי שאני פמיניסטית..."
ברור לי שאני מפקידה אצל אנגלה חלק מהמשאלות שלי למנהיגות מסוג אחר. יש בה משהו שמצליח להחזיק מורכבות גם בחוץ וגם בפנים. היא לא עושה ענין. היא לא שמה את עצמה במרכז. היא מתנהלת בנינוחות בין גברים ולא חוששת להגיד מה היא חושבת. היא עשתה כמה חיבורים פוליטיים משמעותיים אשר אפשרו לה להתקדם ולא לעוף אל מחוץ למסלול וקיבלה כמה וכמה החלטות לא פופולריות, בעיקר סביב סוגיית הפליטים.
ברור לי שהיא פמיניסטית.
פמיניסטית מהסוג הנוכח
כזו שנותנת השראה
ולמרות שהיא לא קידמה נשים לתפקידי מפתח ונשארה לבדה בצמרת, יש בנוכחות שלה משהו שמשפיע עלי שגורם לי להרגיש שיש תקווה...

כשאני מתבוננת על אנגלה אני רואה אשה שיושבת על הכסא,
בלי דגלים, בלי הצהרות, בלי להתנצל,
אשה בתפקיד.
ולמרות שהבא אחריה נראה בדיוק כמו הסטראוטיפ של המנהיגות הגברית
ולמרות שכנראה ייקח עוד זמן עד שגרמניה תפרגן לעצמה עוד מנהיגה
וגם ישראל
אני חושבת שהמנהיגות שלה שינתה את הנוף, והאומץ שלה לנכוח ימשיך להדהד גם כשהיא תפרוש לעשות לביתה.
ואולי דווקא מה שנשמע לי כמו מילים של הקטנה, הוא הביטוי לסוג המנהיגות הנחוצה לנו כלכך.
מישהי שעוסקת במשימות ולא בכבוד, שרואה את עצמה כמשרתת של הציבור ולא במרוץ אחרי האגו.
אז למרות האפרוריות, והמינימליזם, והשמרנות הדתית, והחליפות המגוחכות
אנגלה מרקל היא המנהיגה שלי.
באם מענין אתכם/ן להמשיך ולחקור בשאלות על נשים ופמיניזם מוזמנים ומוזמנות להצטרף אלי
בעוד שבועיים נתיישב מסביב לשולחן (בטבעון, לא בברלין...) ונקרא יחד טקסטים שמספרים את סיפור התפתחות הפמיניזם כתנועה חברתית ודרכם נחקור שאלות של מנהיגות והשפעה.
ובנובמבר, נפתח סדרה של ארבע הרצאות שתעסוק בנשים מגדר וחברה "נשים במרחב".
מוזמנות ומוזמנים להיות חלק מהקהילה המתהווה של מקום לחיבורים
קהילה חושבת, חוקרת ופועלת
להרשמה לרשימת התפוצה מוזמנים ללחוץ כאן
מחכה לכם/ן
חגית
Comments