הזמן הזה שבין חודש מרץ לחודש מאי מחזיק איכות מיוחדת, איכות של הבטחה.
יש משהו באביב שמציף באושר כמעט מאני. הכל פורח בעוצמה משכרת, הירוק הכי ירוק וגלים של אדום - ורוד - צהוב ממלאים בתקווה. השמש מלטפת מבעד לעננים, אפשר להשיל שכבות ולשכב על הגב בשדה של כלניות, אבל האביב גם נושא בתוכו זרעים של פורענות. לצד הפריחה והימים היפים, יש בתקופה הזו גם תנועה קוטבית של חום וקור, ימי חמסין ורוחות מזרחיות עזות, האלרגיות מככבות ומתחת למרבדים רוחשים זוחלים רעבים משנת חורף שמחפשים במי לנגוס, זחלים מתכסים בקרום ומשנים מצב צבירה.
כי יש בו באביב גם הבטחה לשפע ומלאות אבל גם רמז לכך שעוד רגע הכל יצהיב ונשקע בתוך דביקות מיגעת.
השנה הזאת האביב מרגיש לי דחוס במיוחד. לא זוכרת אפריל מטלטל שכזה. בעוד הטבע מטריף את החושים, יש מלחמה באוקריאנה שהולכת ומסתבכת, גלי שנאה שגואים בתוכנו, אובדן אמון וחשדנות וקושי לנשום. ואנחנו, שבעי קורונה, מותשים כבר מהכאוס ומחוסר היציבות, כמהים לקצת אסקפיזם, רק רוצים למזוג כוסית ולתת לאביב לקחת אותנו אל מרחבי שכרונו, והגוף עייף מהפחד ורוצה לא לדעת.
אני פוגשת באביב הזה לא מעט תחושות מקוטבות. אנשים שמרגישים שזה הזמן להתחיל ולפרוץ ואחרים שמרגישים שמתקשים לזוז ונעים במעגלים מוכרים ובלתי נגמרים. וגם בתוכי יש לא מעט מזה. מחד, בשבועות האחרונים קיבלתי כמה החלטות בלתי רציונליות בעליל שברור לי שהן קשורות לריחה המשכר של הפריחה, החלטות שבשום תקופה אחרת לא הייתי אומרת להן "כן". ובאותה העת שורה עלי תחושת דכדוך ודאגה ולרגעים גם אובדן אמון בטוב ועיסוק בשאלה "עד מתי?" (שנאה, קיטוב, רוע, מניפולטיביות, אכזריות, פחד…).
בחיפוש אחר הסבר רציונלי לתקופה גיליתי שבתוך האבחנות הפסיכיאטריות יש אחת שנקראת SADןSeasonal Affective Disorder שהיא הפרעה רגשית שקשורה לעונה. כתוב שם לא מעט על חורף וקיץ, וגם באופן מפתיע על האביב ועל חוסר היציבות שלו שמשפיעה על חוסר שקט עצבנות ודכדוך. אז אולי יש קשר בין החוץ לפנים… ואולי מה שנראה מקרי ובלתי תלוי דווקא מושפע ממהלכי כוכבים ותנועת עננים. אם ניקח את האבחנה הזו למקרו אפשר להגיד שהנוכחות המתעתעת של האביב יוצרת גם השפעה חברתית, ותנועת המטוטלת שבין חום לקור יוצרת בחלק מחלקי החברה גם קיטוב וחיפוש אחר "אמת אחת" שתמקם באופן ברור את הטוב והרע. ואנחנו כבר יודעים שבחירות מפוצלות (אני-אתה, שחור-לבן, טוב-רע) הן בעלות איכות מעגלית לא מתפתחת. ורק ההשלמה עם המורכבות, עם הגם וגם, עם הטוב והרע מאפשרת התפתחות וצמיחה.
בנימה אופטימית זו, נלבש בגדים קצרים ונלך להתבשם עוד קצת מהפריחה שהולכת וקומלת ובתיק נשים גם משהו ארוך, וננסה לנשום את ההבנה שחיינו נעים בין ידיעה לאי ידיעה ובין הבטחה לכאב.
Comments