top of page
Search
  • Writer's pictureד"ר חגית שחר-פרירא

צמתים, מעברים ומהומה בפתחה של 2022

לפני שבועיים למדנו יחד עם יעל רונן את המושג "סזורה" (Caesura) של ביון ומאז הרעיונות בהם הפכנו לא יוצאים לי מהראש ובעיקר סוגית ה"מהומה".


אם אפרק את הרעיון הסופר מורכב של ביון לכמה מילים פשוטות אגיד ש"סזורה" היא המקום הזה שבו סוף והמשכיות שוכנים יחדיו. המקום שבו נפרדים מהמוכר ומשהו חדש נוצר, ואשר בתוכו שוכנים גם החדש וגם הישן, גם הסוף וגם ההמשכי ובמעבר בין שני המצבים הללו יש עכירות ואי בהירות ותנועה ותקיעות וידיעה ובהלה. לפעמים המעבר הוא קצר וחד, ולפעמים הוא נמשך ונמשך. יעל קוראת למקום הביניים הזה "מהומה". רק מלהגיד את המילה הזו כבר משהו מתחיל לנוע בגוף, אוויר נכנס ויוצא, ותנועה של אי ודאות מתחילה להתעורר.

מ הו מה.


כשאני מדמיינת את המהומה של הסזורה אני רואה סופת הוריקן שהולכת ומתגברת ואוספת אליה את כל מי שנקרה בדרכה, אני רואה גל גדול שסוחף אל מי המעמקים, אני מדמיינת ריקוד שהולך ומתגבר עד שהתנועה והמוסיקה מתמזגות, אני מדמיינת רעש גדול ודממה מוחלטת.

ואז, בגדה השניה של הנהר משהו חדש מתהווה

והוא זוכר ושוכח את מה שהיה לפני, והוא מתגעגע וכמהה, ורוצה את מה שהיה וחושש ממה שיהיה, והחדש מתערבב בישן, ומחפש מיהו בתוך כל הרעש.



ככה אני מרגישה במעבר בין 2021 ל-2022

אני לא כאן ולא שם, גם כאן וגם שם

הגוף ב-22 והנפש עדיין לא

עוד מחזיקה את השאריות של השנה שעברה.


שנת 2021 היתה עבורי שנת ההקמה של מקום לחיבורים

יש משהו סלחני בשנה ראשונה. קוראים לה שנת פיילוט, שנת בדיקת השטח, זמן למידה

יש לה את הקצב של ההתחלה, עד שהשרירים מתחממים, לפני העליות הגדולות והירידות התלולות

למדתי המון בשנה הזו וזכיתי לשפע של נדיבות וחוכמה

למדתי איך הופכים רעיון מופשט לשם, לסמל ולאתר

למדתי איך מחשבה הופכת לפעולה שיש לה כותרת ולו"ז ורשימת מתענינים ומתענינות

למדתי להחזיק ולעזוב, לרצות ולשחרר, לדמיין, לחלום ולפגוש את הקרקע

לעיתים זה היה מהנה ולעיתים כואב, אפילו מאד

נזכרתי כמה אני אוהבת ללמוד בחברותא

ואיזה אושר יש במרחב שבין המחשבות

התבוננתי בהשתאות איך החלקים השונים שבי חוברים לאיזו דמות חדשה שלא ממש הכרתי

פגשתי את המקומות הלא אפשריים

את המקומות שבהם קשה ליצור חיבור

התחלתי להבין את החמקמות שיש במפגש ואת הפער שבין התשוקה לקיום

וגם התענגתי על לבבות פועמים שזכיתי לפגוש בשנה הזו.


אז איך עוברים שנה? איך נפרדים מהראשוניות ש-2021 מחזיקה עבורי? איך חוצים את הצומת ועוברים לצד השני של הנהר? ואיך עושים מקום בשנה החדשה גם להתרגשות לסקרנות ולחדש של השנה שעברה?


התנועה הטבעית שלי במעבר היא לנהל אותו.

לפתוח קובץ במחשב, לסכם את מה שהיה השנה, לנתח את הטוב והפחות טוב ואז לתכנן את השנה הקרובה. בשבועות האחרונים קיבלתי כמה טמפלטים מעולים לסיכום השנה. לאחר מהם קוראים "מצפן שנתי". עשרים עמודים של שאלות שעוסקים בסיכום ותכנון. חיים-עבודה-גוף-נפש. הכל במסמך אחד.

אהבתי.

לקחתי לי כמה שעות וצללתי לעבודה

עברתי על היומן, סקרתי את העשייה,

סיכמתי, התבוננתי, שאלתי, עניתי, דילגתי על כמה שאלות..

ועל אחרות התעכבתי.

וכשסיימתי את 2021 הבנתי שעד כאן

אני עדיין לא בשלה לקבל את 2022 לתוכי

הנפש עוד לא רוצה לתכנן

את השנה הבאה


ועכשיו אני רגע נושמת.


Comments


bottom of page