קבוצות הקריאה ומה הקשר בין למידה לרעב?

מאז שאני זוכרת את עצמי, כשאני לומדת אני נהיית רעבה.

אולי זו הסיבה, שבלי לחשוב הרבה, כשאני מתכוננת לקבוצות קריאה, לצד הכנת הטקסטים, הלוח והחדר לעבודה, אני מכינה גם אוכל.

בסיסי, מזין, מפנק -

אוכל של בית.

בשבועיים האחרונים פתחתי שתי קבוצות קריאה. אחת על קבוצות והשניה על פמיניזם.

וכך, בימי שלישי בערב, כשהשמש כבר כמעט שקעה, מקום לחיבורים נמלא בלבבות פועמים וסקרנים ללמידה. למדנו פרויד, לה בון ובל הוקס ונענו בין מלחמות העולם והמהפכה הצרפתית וניסינו להבין איך עובד הלא מודע של ההמון ואיך נוצרת חשיבה ופעולה בין מדינות שמפריד ביניהן אוקיינוס. נתנו למחשבות לנוע בינינו ובתוכנו ולאט לאט חצינו את הקו הלא נראה שבין זרות למוכרות, והפכנו מאוסף אנונימי לקבוצה לומדת.

קבוצה לומדת נולדת ברגע הזה שבו השלם הופך גדול יותר מאלו שמרכיבים אותו, שבו מחשבה פוגשת מחשבה ורעיון נעמד על כתפי רעיון ומשהו חדש נוצר. ואז המקום שלי כמובילה מפסיק להיות מרכזי, החוכמה נעה בין כל מי שנוכח/ת, ואפשרויות חדשות נולדות במרחב הביניים הזה שבין האנשים והמחשבות.

למידה היא פעולה מרעיבה. לא סתם אומרים "רעב/ה לדעת". מסתבר שיש על זה לא מעט מחקרים (כן, בדקתי בגוגל...).

חשיבה היא פעולה שזוללת הרבה אנרגיות מהמוח, ויחד עם חרדה שהיא יכולה לעורר ("עוד מעט יראו שאני לא יודעת... מה יקרה אם אצטרך לוותר על משהו שאני כבר יודעת...") היא עושה אותנו רעבים. ואז הגוף מגיב כמו שהוא יודע, בהתנתקות, בקפאון או בתוקפנות.

אז אכלנו

ולמדנו

ואכלנו עוד קצת

ונתנו לחרדה להתמזג עם המחשבות על הצטלבות של זהויות שוליים

ודמיינו את עצמנו במשחק כדורגל ובהפגנה

ואיך אנחנו הופכים להיות חלק ממשהו שגדול מאיתנו

וחזרנו לבל הוקס ולפרויד

ונתנו להם מקום בתוכנו

והתרגשנו מהזכות לשבת יחד

ככה, כמה שעות

פשוט לחשוב ביחד.

כמה כיף שקראתם,

חגית

לדף הפעילויות

#מקוםלחיבורים #חיבורים #פמיניזם #קריאה #קבוצות