סתו בחוץ, מזג האוויר משתנה, רוחות מערביות נושבות בערבים והעצים משילים עליהם.
שלכת.
מסתבר שבטבע, כמו בטבע, השלכת היא תגובה לצורך השרדותי: העץ מזהה סימנים שעומד להיות קר, צריך להתארגן לקראת, יותר משתלם לו לפנות את העלים הקיימים מאשר לטפל בנזקי הקור, אז הוא משחרר, נותן לזמן לעבור ואחר כך, כשיתחמם, הוא יצמיח עלים חדשים טריים ורעננים. מנגנון ההשלה הוא מרתק, ברגע שמשהו בחוץ מתחיל להשתנות, 'מגדל הפיקוח' אשר בתוך העץ שולח "אותות" לכל הכיוונים, אז נוצרת שכבת תאים מיוחדת שתפקידה לחסום את החיבור שבין העלה ובין הענף. העלה לא מקבל יותר מים וחומרי הזנה והעץ לא מקבל את הסוכרים שרגיל לקבל מתהליך הפוטוסינטזה, וכך, באורח פלא, תוך מספר שבועות העלים לאט לאט יצהיבו ואז יתנתקו ויהפכו למרבדים בצבעים מרהיבים ומאוחר יותר יתמזגו באדמה.
יש משהו מענג ומבהיל בהשלה. ההשלה מאפשרת לשחרר ולהפרד. ממה שהיה, ממה שידענו, ממה שעשינו, מחוויות, מכאבים, מטעויות, מהצלחות. השלה מאפשרת לכל אותם חומרים להתמזג באדמה ולהפוך למשהו שגדול מאיתנו, שמתחבר עם עוד חומרי עולם ולהכנס למיכל גדול של ידיעה, כאב, אכזבה וחוכמה. קומפוסט ענק שממשיך להזין את העולם בחוכמת התנועה.
אבל ההשלה משאירה אותנו חשופים. מידיעה מגוננת, מדפוסים מוכרים מחומרים שהצמחנו חודשים ושנים. ומי מבטיח לנו שבאמת יצמחו לנו עלים חדשים?
זה די מפחיד להשיל, לפעמים עדיף להשאר עם המוכר והידוע.
ביהדות השנה מתחילה פעמיים, פעם באביב ופעם בסתו. יש פלפולים רבים על הסיבה לכך, ולא אכנס אליהם, אבל מתוך זווית הראיה שלי, האביב מביא אנרגיות של הפתחות ותנועה והסתו מביא אנרגיות של התכנסות ופינוי. וכשהשנה מתחילה בסתו ההזמנה היא לשאול, לברר להתפלפל, לחקור, להטיל ספק, לשחרר את הידוע ולתת לחדש לקחת אותנו אליו. סוג של Reset שמאפשר להסתכל קדימה ואחורה.
אז לכבוד הסתו אקח כמה שעות לשבת לי מול הים ולהתבונן על השנה שהיתה ועל זו שתהיה. אדפדף ביומן (האלקטרוני...), אסמן אירועים משמעותיים, אחגוג את ההצלחות ואתן לכשלונות לצרוב לי את הלב, אזכר ברגעים של חסד, במפגשים עם אנשים, ברגעים שהלב שלי רקד. אודה על השנה שהיתה, על השפע וההזדמנויות שלקחתי ואסלח לעצמי על אלו שלא.
ואז, אקח לעצמי רגע (או אולי קצת יותר) להיות במרחב הביניים של מה שהיה ומה שעדיין לא, אנשום את אי הידיעה ואתן לה לנכוח כמו שהיא.
ואז אחלום את השנה שתהיה
אדמיין אותה, אזמין אותה, אנסה להרגיש אותה בגוף, בצבעים, בקולות, אחלום אותה בהקיץ, אולי ארשום לי גם כמה משימות וכמה אנשים שארצה לפגוש, אתן לחלומות לקחת אותי בלי לפחד מהכאב של האכזבה.
בסתו הזה אנסה לעמוד לכמה שעות בשלכת ולהרגיש את תנועת ההתרוקנות וההתמלאות, את העונג שבהשלה והמשמעות שיש בלהיות חלק מהתנועה המעגלית של החיים.
Comments